images/home_page/PrintLogo-01.png
הדפסה
 

הנה 3 סיבות חשובות לערוך צוואה גם בגילאים צעירים: 

 

1. בימינו צעירים רבים חיים יחד ללא נישואין- במצב זה ישנו סיכוי גבוה שהם יוכרו ע"י בית המשפט כידועים בציבור. סטטוס זה מקנה להם זכויות הדדיות ברכוש וכספים זה של משנהו. הבעייתיות נובעת מכך שהם אינם נשואים. כאשר בני זוג נשואים ואחד מהם חס וחלילה הולך לעולמו, חוק הירושה קובע חד משמעית שבן/בת הזוג הנותרים בחיים יורשים את מחצית נכסי וזכויות הנפטר, ואת המחצית השנייה יורשים הילדים. אבל לגבי זוג שלא נישא מעולם המצב אינו ברור וחד משמעי, ועלול להוביל לסכסוך משפטי בין בן/בת הזוג, לבין משפחת הנפטר, הוריו, אחיו, ילדיו מזוגיות קודמת... על מה ולמה יתנהל המאבק המשפטי? זה פשוט: אם בן הזוג הנותר בחיים יוכר כ"בן זוג" כמשמעו של המושג בחוק הירושה, ולנפטר לא היו ילדים, הרי ש"בן הזוג" ירש 2/3 (שני שליש!!) מהעיזבון שהשאיר הנפטר, והורי הנפטר יירשו 1/3. ואם היו לנפטר ילדים- 50% מהעיזבון יועבר לבן הזוג ו 50% מהעיזבון לילדים. ברור לנו שעצם ההכרה בו כבן זוג משליכה ישירות על היקף הזכויות והנכסים שיקבל בן הזוג ותקבל משפחת הנפטר... 

ההבדל הינו משמעותי ביותר, וכאמור במקרה של מחלוקת – תועבר ההכרעה לידי בית המשפט לענייני משפחה שיצטרך לקבוע האם היחסים בין "בני הזוג" היו כאלו המקנים זכויות בעיזבון ובירושה או לאו...

רק צוואה תחסוך את כל הבלאגן והמחלוקות המשפטיות. צוואה למעשה תמנע מהמחלוקת לעלות מלכתחילה, שכן היא מספקת וודאות וחד משמעיות באשר למי היורשים, מי מקבל מה וכמה.

 

2. אם אתם צעירים, בטח יש לכם ילדים קטנים- לפי חוק הירושה היורשים הם בן/בת הזוג הנותרים בחיים (50%), והילדים המשותפים (50%). אולם לא רבים יודעים, שכאשר מדובר בילדים קטינים (מתחת לגיל 18) שיורשים זכויות בנכס- כל פעולה בנכס מחייבת אישור של בית המשפט, שתפקידו לשמור על האינטרסים של הקטין ולמנוע את קיפוח זכויותיו. כלומר במצב בו ההורה הנותר בחיים ירש יחד עם הילדים את חלקו של ההורה שנפטר בדירה המשותפת, כמו שקובע חוק הירושה, ובשלב מסויים ירצה למכור אותה (למשל כאשר נטל הפרנסה מכביד כמפרנס/ת יחיד/ה, או מכל סיבה אחרת) הרי שבית המשפט יצטרך לאשר את המכירה לפני ביצועה! משמעות הדבר- קושי אדיר להורה שמתמודד גם כך עם גידול הילדים לבד, וכעת גם צריך להוציא כספים על הליכים משפטיים ועורכי דין, ואולי בית המשפט בכלל לא יאשר את המכירה, או יורה שחלק מהכסף יושם בחשבון נאמנות עבור הילדים עד לבגירותם...

כמובן שהרבה יותר פשוט לערוך צוואה ולקבוע בה את חלוקת הנכסים והזכויות באופן ספציפי, ולמשל להשאיר את דירת המגורים לבן/בת הזוג הנותרים בחיים, ולהוריש לילדים סכום כסף במקום חלקם בדירה, או לקבוע שיקבלו את חלקם רק אחרי שההורה השני יגיע ל 120 וילך לעולמו... כך, מחד הילדים לא יקופחו ומאידך, ההורה הנותר בחיים לא יהיה כבול ומוגבל בהתערבות של בית המשפט בכל צעד ושעל!

 

3. אחוזי הגירושין גבוהים גם בקרב זוגות צעירים- גירושין אינם נחלתם של בני 50 בלבד.. כיום יש סטטיסטיקה על אחוזי גירושין גבוהים במהלך 7-10 השנים הראשונות לנישואין (כלומר סביב גילאי 35-40 ופחות מכך). אבל האם ידעתם שהליך גירושין יכול לארוך שנה-שנתיים ויותר, אם לא מצליחים להגיע להסכם גירושין? בכל הזמן הזה אותם זוגות מן הסתם מחשיבים עצמם כ"פרודים", הרבה פעמים אפילו נפרדים פיזית, אבל הם עדיין לא גרושים. "פרודים" - מה משמעות המושג הזה בעיני החוק?... פה טמונה הבעיה: החוק לא מכיר בסטטוס "פרודים" ! החוק מכיר רק ב"נשואים" או גרושים".

לכן בתקופת הליכי הגירושין וכל עוד לא השתנה הסטטוס, הרי שבני הזוג מהם אתם נפרדים הם-הם היורשים החוקיים שלכם... אם אתם לא רוצים להעביר את הכספים והזכויות שלכם לבני הזוג מהם נפרדתם- חשוב שתעשו צוואה!

 

בברכת הצלחה ואריכות ימים !