images/home_page/PrintLogo-01.png
הדפסה

כשנירית וצביקה הגיעו אלי בפעם הראשונה, נירית מייד אמרה משהו בסגנון של - "הפערים בינינו תהומיים וענקיים... הלוואי ותצליחי לגשר בינינו ובסוף תוכלי לכתוב עלינו פוסט כמו שאת כותבת על כל הזוגות שמצליחים להגיע אצלך להסכם". וואו! עם משפט פתיחה כזה תהיתי איזה גישור מצפה לי עם השניים. ואכן, למצער, הם "לא איכזבו". הגישור במקרה שלה היה אחד הקשים. 

שניהם היו עקשנים, התקשו מאוד לראות האחד את הצד השני, וכל אחד מהם היה בטוח שהוא התגמש מפה ועד להודעה חדשה, כשבפועל זה היה רחוק מהמציאות, כי שניהם נדרשו להתפשר במקום בו העמדות היו רחוקות מאוד זו מזו.

הגישור שלהם ארך כ- 5 חודשים, והיה הכל חוץ משגרתי. תוך כדי התהליך כל אחד מהם שכר עו"ד והתייעץ עימו. בשלב מסויים אחד מהצדדים הגיש בקשת יישוב סכסוך - צעד בעל משמעות גדולה כשנמצאים בגישור- העלול להתפרש כהכרזת מלחמה. ואכן הצעד הזה גרם להקפאת התהליך למשך חודש וחצי.

גם טיוטת ההסכם שהכנתי עבורם עברה שינויים מקצה לקצה. ניסחתי, שיפצתי, ערכתי מחדש, ואחד הדברים שהפתיעו אותי אצלהם היה שחלק מהמחלוקות היו על סעיפים בהסכם שלא הייתי מצפה לכזאת התעכבות על הניסוח שלהם. למשל סעיף מנגנון טיפולים רפואיים וחינוכיים- אשר נבחן על קוצו של יוד, והגיע להסכמה רק לאחר ניסוח של פשרה לגבי אחד המושגים בסעיף.

 

רגע לפני חתימת ההסכם הרגשתי שאנחנו אומנם כבר "רואים את הארץ המובטחת", אבל לא בטוח שנצליח באמת להיכנס אליה. עוד נקודה חדשה לחלוטין עלתה לפתע במחלוקת, וקבענו פגישה נוספת במטרה למצוא יחד את הדרך לסגור גם את הקצה האחרון הזה.

כשתאריך הפגישה נדחה עקב אילוץ של אחד מהצדדים, אמרתי בליבי שיש מצב שהפעם זה באמת יתפוצץ.

להפתעתי ושמחתי הגדולה (!!) קיבלתי אחרי יומיים טלפון - "הגענו להסכמה! חתמנו! "

וואו! לא האמנתי למשמע אוזניי! החשש שלי שדחיית הפגישה תהיה הרסנית עבורם לא רק שלא התממש, אלא שהדבר אילץ אותם - עקב הלחץ שלהם עצמם מהשבריריות של הדברים, כמו גם אי הוודאות, והסטרס הגדול שליווה את כל התקופה - לדבר במישרין ולמצוא פתרון!

יומיים לאחר מכן נתקלתי במאמר על אחד מחוקי היקום - חוק המקצב (קרוי גם חוק המחזוריות) שאומר שלכל דבר יש זמן ומקום משלו, כל דבר יגיע בעיתו, ולפעמים נדרשת סבלנות כי אי אפשר להאיץ בתהליכים, כפי שאי אפשר להאיץ בעונות השנה.

זה היה כמובן "בול" המקרה של נירית וצביקה. לא היה טעם להיאבק בקצב והזמן שנדרש להבשלת וסיום התהליך, זה הזמן שהם נזקקו לו בכדי לסיים הכל ולחתום.

לתובנה הזו כמובן נלוותה הקלה על שאנחנו כבר "אחרי" והם אכן חתמו על ההסכם, ואפשר להסתכל על הדברים בדיעבד, ולסכם גישור נוסף שהסתיים בהצלחה.